שתיים שאוספות

אחד ההרגלים שלנו שנחשב בחוגים מסוימים למגונה ביותר הוא התמכרות להישרדות. בכלל, אין לנו ממש קשר למה שקורה על המסך. היחסים שלנו עם השלט חזקים רק בתחום ה-vod וגם שם מוגבלים כמעט בלעדית למד-מן. ולמרות שהעונה השלישית החלה בצליעה קלה, מסתבר בהמשך שדון דרייפר מרוויח ביושר את הערצתנו - ראיתם איך הוא סרב לחתום על חוזה רק כדי להישאר חופשי? שיעור חשוב ביותר.

אבל נחזור להישרדות ולדמות שזוכה אצלנו לתשואות - ליאורה. בת 50! שהצטיירה מתחילת המשחק כרעה וקרה, כזו שלא קורצה מחומרי גמר. לדעתנו, החיוכים האנושיים ראשונים שיצאו ממנה היו דווקא על המוט שחיבקה במשך חמש וחצי שעות. ובכל זאת - שאפו לאישה הזו. בלי להיות ממי של אף אחד ואף אחת ובטח בלי להיגרר על ידי איזה גברבר מנצח, סילקה מהדרך בישירות חסרת הרחמים שלה את כל המכשולים והרוויחה הכי ביושר את מקומה בגמר. ואין לנו ברירה, אנחנו בעדה. באחד ההרהורים שעברו עליה בעודה על המוט היא אמרה שאולי השורשים המרוקאים שלה הם אלה שאחראים לכנות הבלתי מתפשרת שהיא מצטיינת בה. אולי .

אנחנו לא נהיה כאן הערב לצפות בגמר. מזומן לנו אירוע תרבותי אמיתי - להקת המחול של מרק מוריס במשכן האמנויות, אם נצליח לצאת מהבית בגשם.

אז כמחווה לשורשים המרוקאים ולקוצניות של ליאורה קבלו את שמלת החינה הוינטג'ית שלנו על רקע הצבר של דוראר בכרי.

שייך לקטגוריה וינטאג', כללי, שמלות — מנוי, טראקבק,