שתיים שאוספות

התגעגענו מאד לבלוג. כבר המון זמן שלא היה לנו זמן איכות משותף. המציאות סחפה אותנו עמוק לתוך הקריירות האמיתיות שלנו ונדרשנו לשאלות עמוקות בסגנון "יחסינו לאן" מול הבלוג ומול שתיים שאוספות בכלל. ובכן, מסתבר שכמו כל דבר אחר בחיים, גם בסוגיות האלו אין תשובה אחת ברורה. ברור שהאוסף הוא אהבה אמיתית שלנו אבל אנחנו גם שומרות אמונים למקצוענית שבכל אחת מאיתנו. בכל זאת, עמלנו עליה וטיפחנו אותה שנים ארוכות ואנחנו עוד לא ממש מוכנות להיפרד ממנה. היא והאתגרים שהיא מציבה לנו עדיין מרגשת אותנו על בסיס קבוע. האחת מאיתנו למשל, מקימה ממש בימים אלו מגזין רשת חדש המיועד לנשים בדיוק כמונו, מיזם ששואב אותה לחלוטין עד כדי חיוורון הנובע משעות עבודה ממושכות במשרדים סגורים. השניה, לעומתה, אמנם מצליחה בשלב זה לקיים את שגרת השוק האהובה כל-כך אך מזפזפת במרץ בין כל-כך הרבה מחויבויות והזדמנויות קריירה חדשות עד כדי סחרחורת. אבל אנחנו בכלל לא מתלוננות. אין כמו ניצוצות של פרויקטים חדשים כדי לטעון אותנו באנרגיות דורסל בלתי מתכלות (בלי התחייבות לתאריך תפוגה, כמובן).

למעשה, עוד כשיצאנו לדרך הקסומה של שתיים שאוספות, דבר שהתאפשר בזכותה של הפוגה מבורכת בקריירה התובענית, כבר אז היה ברור לנו שהרומן הזה הוא משהו שנשאיר זמן רב על אש קטנה. ביננו לבין עצמנו כינינו אותו תכנית מגירה לטרום-פנסיה, משהו שנשמח להתערסל לתוכו כשהמוטיבציות לקריירה יפנו מקום לווליום פעילות אחר. יועץ עסקי יעיל שנתקלנו בו הרים גבה ולמרות שכבר ראה הרבה עסקים בחייו, העסק שלנו שלא רוצה לגדול, כמין פיטר פן נצחי, הותיר אותו מתוסכל משהו.

אך אין להסיק מכל ההרהור הזה כלל וכלל שהאוסף נזנח לאנחות. להיפך, הוא הולך ומשתבח בעודנו מקלידות ואנחנו אפילו נחושות לקיים מכירה בקרוב. למען האמת, אנחנו מגלות שחלק מהקסם שלו טמון בדיוק בעובדה שהוא נשאר על אש קטנה.

ואיך כל זה קשור לילד המשתין שמצאנו בשוק הפשפשים? או. בתקופות אחרות, כמו אלו בהן התנוסס הילד המשתין על כל דלתות בתי השימוש בבתים, החיים היו פשוטים יותר. עם הרבה פחות אזורים אפורים והרבה יותר שחור ולבן. אז נשים כמונו (וגם גברים, אם להיות מדויקים) חוו הרבה פחות התלבטויות ומהפכים בחיי הקריירה שלהם, שקראו לה אז פשוט עבודה והיא היתה הרבה פחות תובענית. וזה לא שאנחנו רומנטיקניות של נוסטלגיה לא שלנו. לפעמים פשוט קורץ לנו  להיכנס לאיזו בועה של עולם מקביל נטול התלבטויות ושטחים אפורים. שיהיה שחור-לבן ותמים.

תראו מה גלגל אלינו הג'ימייל, יוזמה רטרואית מבורכת.

בעצם הכל התחיל מהחלפות. ונדמה לנו שאצל הרבה נשים שמכורות ליד שניה יש פינה חמה למקום ההוא בילדות בו היינו מחליפות ביננו בגדים. היו כאלה שהחליפו עם האחיות שלהם או אפילו עם האמהות שלהם אבל אנחנו החלפנו את הבגדים ביננו ובין חברות אחרות. כך היה גם כשכבר בגרנו והעברנו מאחת לשניה את הבגדים של הילדים וגם את שלנו כי פתאום השמלה שכבר לא יושבת יפה כל כך על האחת אורזת במדויק דווקא את האחרת.

מסתבר שברשת פעילות ההחלפות פורחת מחדש. יש לא מעט אתרי יד שניה שמציעים אופציה של החלפה. ההיצע כמובן מתחלף ואיכותו תלויה במה שמחליפי כל העולם בוחרים לתת, כך שלא בטוח ששיטוט מקרי יוליד מציאה. למי שיש סבלנות לחפור לעומק, כמו שבעצם עושים גם בחנויות יד שניה כשרוצים לדוג משהו שווה, ההנאה מובטחת.

הנה כמה פריטים לדוגמא שקיבצנו לא מזמן מ-swapstyle המשתדרג בימים אלו, מ-threadup, ומ- wardrobe revolution.

הרעיון בכולם דומה - העולם כולו על עודפי הצריכה שנמצאים אצל כולנו יכול לשמש כארון בגדים אחד גדול ולספק המוני מתלבשים היכולים כך לחסוך ולהנות ממלתחה מתחלפת, אקולוגיסטית במידה. במידה, כי בכל זאת המוצרים מתניידים על פני הגלובוס…

נראה שהמיזם השאפתני והמסקרן ביותר בתחום יהיה closetinfinite הממוקם בסינגפור ומאיים כבר כמה חודשים טובים להפוך לאתר ההחלפות הגדול והשווה בעולם כולו. שווה לעקוב.

והנה עוד כמה דוגמאות שונות ומגוונות לפריטים שיהיו אצלנו במכירה של סוף השבוע. ובכלל, כדאי לגלול קצת אחורה וגם לבדוק בפוסטים של המכירה הקודמת כי נשארו למשל, עוד כמה מזוגות המגפיים שלפני חודש חיפשו סינדרלה.

כשהיינו ילדות, אי שם בשנות ה-60 בארץ רחוקה, קיבלה האחת מאיתנו במתנה בובה. זו בוודאי לא היתה הבובה היחידה אבל מעניין מה היה בה באותה בובה שהיא מלווה את הזכרון עד היום. ובכלל, מעניין מהו המנגנון הזה שהופך חפץ מסוים אחד - יהא בובה, דובון, בית בובות מקופסת קרטון או קצה של שמיכה (ומן הסתם זה לעולם לא יהיה חתיכה מהלגו)  - למשהו המתקבע ומעצב את חווית הילדות שלנו והופך עם השנים לחלק ממי שאנחנו. גם היום כשאנחנו כבר אמהות ומסתכלות על ילדינו שלנו קשה לנו להבין או לנבא מה מהדברים שהם מחבקים היום יישאר לעד הזכרון המתוק שלהם.

אותה בובה לא היתה מיוחדת בכלל. פרצוף עגלגל ומתקתק ארוז בשיער בלונדיני גלי ורך, פס ייצור קונבציונלי למדי, מהסוג שלא עושה דבר - לא בוכה, לא משמיעה קולות וגם אין לה בגדים להחלפה. אבל היא לבשה שמלת קטיפה בצבע ארגמן ששוליה, הצווארון והשרוולים תפוחים וזהובים. הכובד והעומק של השמלה העניקו לה מראה שלגיה בתוספת פאסון של בוגרת, סוג של פאם פטאל אצילית שכזו. כמו שכבר אפשר להבין, האפקט היה חזק.

עובדה היא שעד היום, אמא של האחת מאיתנו (שקיוותה לשווא לנכדות…) שומרת אותה מוחבאת איפשהו במעמקי הארון העליון, זה שאף פעם לא מגיעים לסדר אותו.

שנים לא נזכרנו בה אבל שמלת הוינטאג' הארגמנית הזו שמצאנו הוציאה לנו אותה מבוידעם הזכרונות וכשהילדות שלנו צצה לפעמים לבקר בתודעה ולחייך אלינו, אנחנו תמיד מוכנות לחייך אליה בחזרה.

מאז שקפצנו למימי עסק הוינטג' הקטן שלנו, גילינו את הקסם הפשוט והישיר הטמון בלראות נשים - ויצא שפגשנו והכרנו כל-כך הרבה נשים מקסימות ויפות - לראות אותן פשוט שמחות ומחייכות בחברת המציאות הלא צפויות שלהן.

אז מקוות שוב לראות את כולכן, כבר התרגלנו

וכמו תמיד, המבחר מפתיע אפילו אותנו.

למי שעוד לא היתה אצלנו, הדרך מאד פשוטה. הגעתם ליפו דרך יפת, פנו שמאלה ביהודה מרגוזה (גלידה ויקטורי בפינה), התקדמו כ-200 מטר וחפשו חניה. רבי חנינא הוא הרחוב היפה המקביל ליהודה מרגוזה.

הימים המדהימים שהיו פה בשבוע האחרון ושלפי האיומים יהפכו לסופה עוד הלילה, הדביקו אותנו (ובטח לא רק אותנו) במצב רוח אביבי קופצני ושובב. הכי התחשק לנו ללבוש את שמלת הפעמון-ורוד-אפרסק הזו. קצת עצרנו את עצמנו, כי החלטנו להציג אותה במכירה הקרובה שלנו אבל בדיעבד אנחנו מצטערות שלא לבשנו אותה כי הצילום פשוט עושה לה עוול. על הגוף היא נראית כל-כך הרבה יותר מתוקה וחלומית. תיאלצו להאמין לנו.

וחוץ מזה שהיא שכיית חמדה אמיתית היא גם נושאת אתיקט של משכית שזה לבד גורם לנו להתרוממות רוח. הפריטים האלו של ראשית האופנה הישראלית כל-כך נדירים וזה פשוט מרגש לתפוס אחד כזה במצב מדהים ולהיווכח כמה יפה יכול להיות בגד פשוט ואיכותי.

תכלת. מה יש בו בצבע הזה המהלך עלינו קסם? מאז ומתמיד נשבתה האחת מאיתנו בקסמו של התכלת. משהו בתכלת (אפילו במילה) משדר טוהר ורוך. והוא רומנטי, נקי, בתולי וכשהוא ממוקם ביוון הוא גם סקסי. בבגדים הוא תמיד מרגיש וינטג'י גם אם הם  חדשים לגמרי ובעצם כשחושבים על זה, לא זכור לנו שנתקלנו אי פעם ביותר מידי היצע שכזה. פעם, לפני שנים אחזנו בסוודר אנגורה קטן ומפנק בגוון מדויק וחלומי של תכלת. נאחזנו בו שנים עד שכבר לא עלה עלינו, אבל זה היה מזמן. מי יודע לאן הוא התגלגל. מאז התבגרנו, התכלת נשאר בפנטזיה, הוא כבר לא מתאים לנו. ולא משנה עד כמה יפות וחינניות שמלות הוינטאג' שמצאנו, הן כנראה יהלמו יותר נשים אחרות.

אפשר יהיה לראות אותן כמובן במכירה הקרובה שלנו.

נסיון כושל להשיג למשפחה כרטיסים לאווטאר בשבת הוביל אותנו אל זרועותיו החסונות של רוברט דאוני ג'וניור כשרלוק הולמס נועז ורומנטי. הגרסה הנפלאה של גאי ריצ'י מציגה את הולמס כשילוב מנצח של כוח ומוח המסוגל להגיע למסקנות מפורטות ומרחיקות לכת מרסיסי עדויות קלושים ביותר והוא גם אינו מתעצל לרוץ ולבדוק אותן (ובדרך קורה כל האקשן…). והסיבה שאנחנו מעריכות את זה היא שאנחנו, איך לאמר זאת, הרבה יותר איטיות. אצלנו המצב דומה יותר לאותו סיפור רכילות ראוי, שלמרות שהיה ידוע לכל ונמצא מתחת לאף, חמק דווקא מתודעתנו. זה לא שלא היו רמיזות וקרעי מידע ואפילו כמה הפצרות וגם אף אחד לא ניסה להסתיר אבל איכשהו לא הפנמנו עד הסוף ורק אנחנו אשמות וההפסד כולו שלנו וכו'…ובכן, סוף סוף קפצנו לבקר בחנות הרמת שרונית המדוברת vintage השוכנת בתוך מוסד רמת שרוני ותיק אחר הלוא הוא In&Out. מדובר בניסיון של בעלת הבית חגית, לחדד ולגוון קצת את טעמן היוקרתי ממילא של בנות האזור, הפעם לכיוון של יצירות המופת העל זמניות של פראדה, איב סן לורן וחבריהם לפנתיאון מעצבי העל. אין ספק שהמקום על שלל זוגות המגפיים, הנעליים, התיקים המהממים והבגדים, הו הבגדים יכול להפוך גם בחורות צנועות כמונו לחמדניות מקצועיות.

כאן המקום גם לשלוח מסר לחברתנו נ' שידוע לנו כי היא מחזיקה בארון כמוצג מוזיאוני - שזו דרך מנומסת לומר כאבן שאין לה הופכין - זוג נעליים של סטפן קיליאן הנערץ. רק שתדעי - מדובר בדגם שאין להשיג אותו ונרמז לנו שהם ישמחו לגאול אותו מחשכת הארון שלך ולהציגו לראווה  עם תווית מחיר של משהו באזור ה-800 שקל. אנחנו לא מכירות הרבה נשים שמחזיקות בארונות שלהם מותגי על שכאלה, ונשמח להכיר כמובן ואף לצרף את מה שמנמנם אצלן בארון לאוסף שלנו, אבל לעת עתה אין לנו ברירה אלא להפציר רק בך - תני לקיליאן חיים חדשים!

הנה קצת מההיצע שעל המדפים

ולסיום, חליפה אדומה מהממת של דיור

החנות נמצאת בסוקולוב 28, רמת השרון, טל' 035403040.

זה התחיל כבר לפני חג המולד. עיני הכלכלנים ברחבי העלם כולו היו נשואות לעבר אמריקה כדי לבחון האם ההתנהגות הצרכנית של ערב החג מעידה על התאוששות המשק שם או לא. המדד הזה אמור היה להשפיע כמובן על מצב הרוח הכללי ומכאן גם על מצב הרוח העסקי לאורך כל תקופת החגים. מסתבר שבהתאם לציפיות, המגמה היתה חיובית. המוני אנשים בארה"ב ובכל רחבי העולם המערבי בכלל אכן ניצלו יפה את החופשה החורפית הארוכה של חג המולד בואכה סילבסטר למסעות קניות אינטנסיביים ובילויים. גם אנחנו מועדות בתקופה הזאת של השנה, כבר כמה שנים טובות, למפלס עולה של בילויים וריגושים, לא אקזוטיים בהכרח אבל בהחלט משמחים, ובעיקר שאינם כרוכים בהוצאות רבות. חברתנו הטובה והמוכשרת עופרה שהתבייתה על לונדון כבר לפני די הרבה שנים, נוחתת בתקופה הזו בכל שנה לחופשת מולדת וחגיגת ה- reunion העליזה מצליחה לגרור גם אותנו מחוץ לבית.

השנה החגיגות ממושכות במיוחד כי חוץ מחיבוקים ועידכונים הדדיים היא גם חונכת אתר חדש ויפהפה ואפילו עורכת כאן מכירה של התכשיטים שלה, בהם היא מציעה פרשנות ייחודית לקלאסיקה. התוצאה היא משהו חדש שנשען חזק מאד על הישן ומביא את הוויסט.

הנה למשל סדרת סוגרים בעלי איכות ומראה וינטג' המתחברים אצלה לרצף אחד ארוך הניתן לפתיחה וסגירה בכל נקודה, דגם שאימצנו לעצמנו כבר מזמן.

או עגילים המבוססים על מבנה קלאסי ונקי של טבעת אירוסין משובצת שפשוט שינתה זוית.

וכאן פרשנות אלגנטית על מחוגי שעון ישן.

המכירה מתקיימת רק ביום חמישי הקרוב 7 בינואר מ-17.00- 23.00, בביתה של דליה טורבוביץ, אריה שרון 2 דירה 8, בשיכון דן בת"א. בירורים בטל' 0523464646, 036488321.

הזדמנות חד פעמית אז כדאי לנצל אותה.